כתבו עלי בעיתון

התראיינתי לדה-מרקר למדור ״המסלול שלי״, בהקשר של תעסוקה בזמן המלחמה וגם באופן כללי. זה מדור מאוד מעניין עם הרבה סיפורי הסבה מקצועית.

הכתבה התפרסמה השבוע, אז הנה הלינק.

למי שאין מ(י)נוי, אפשר גם להוריד את הכתבה מכאן.

התמונה הזאת, שצולמה עבור הכתבה, מזכירה לי שמתישהו תפרתי הציפיות הצבעוניות האלה לחלק מהכריות בסלון. אבל בעצם, הכל התחיל מהקרע ההולך והמתרחב בריפוד הספה, שהלך והשתרע על מרחבים דורשי-התייחסות. מטבע הדברים התינוקת הקפידה לנבור בו, ואמנם הערכנו את החריצות שלה אבל זה לא תרם לבריאות הספה. בהתחלה חשבתי לרפד מחדש בעצמי חלק מהספה אבל בסוף החלטתי שעדיף לעשות טלאי גדול בחלק הקרוע ולהסתפק בזה. כן, אולי זה לא יראה מוזר. אולי זה יהיה חמוד.

התלבטתי הרבה בנוגע לבחירת הבד. בסוף השתמשתי בציפה של שמיכת ילדים יד שנייה שקיבלתי אי אז לקראת הלידה. אמנם לא היו לי ציפיות גדולות מהפרויקט (חיחי) אבל אחר כך הטלאי נראה לי בודד וחשבתי שכדאי שיהיו גם ציפיות תואמות. מפה לשם, טה-דה.

אז, אם אתן חושבות להתחיל לתפור או לחזור לזה אחרי הפסקה, כיסוי לכרית זה פרויקט מעולה. עם זאת, יש די הרבה שיטות ורצוי לחשוב מראש מה רוצות. אולי בהזדמנות אני אכתוב על זה פוסט שעושה סדר בדברים ואף אכין פלייליסט של הדרכות וידאו מרחבי האינטרנט.